<h1>רבינו ירוחם מישרים ני"ד</h1>
<h2>דף מח.</h2>
המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול. ואפילו יורש מוחל פי' ואפילו הקנהו באגב. ואם נתנו במתנת שכיב מרע היורש אינו יכול למחות. וכתבו התוס' או אם מכרו או נתנו במעמד שלשתן דאינו יכול למחול וכך דקדקו הפסקנים והרשב"א והראב"ד והתוס' ואם מחלו אינו משלם לו לוקח אלא מה שקבל ממנו לא כל החוב אפי' למאן דדאין דינא דגרמי וכן כתב רב שרירא גאון בתשובה והרמב"ם ז"ל והרשב"א כתבו כמו התוס' ויש חולקין ומכנס' שטר חוב לבעלה אינה יכולה למחול. וי"א דאי כתב לזה משתעבדא לך ובכל דאתי מחמתך אינו יכול למחול ואומדין כמה יתן אותו הלוקח כי מי שקונה שטר חוב כך יתננו שום דבר בפחות ממה שכתוב בשטר וכן הוא עיקר. יש מי שכת' כי אף על פי שחז' ומחל מוכר ללוה יכול לעכב לוקח הנייר שהגיע לידו ולא יתננו ללוה שכשזכה בו היה של מלוה וכן עיקר גטין בתרא מציעא כתובות. כתבו הגאונים כתב ידו כיון שהוא גובה מנכסים בני חורין מוסרו בכתיבה ובמסירה ואפילו למ"ד נאמן לומר פרעתי דאטו שטר פקדון מי לא מיזדבן וכך כתב הרא"ש בתשוב'. כתבו התוס' כי המוכר שטר חוב ומחלו כשמשלם ללוקח מנכסים שיש לו עתה לא ממה שמכר בין מכירה למחילה ואפילו מכר באחריות כי לא היתה מחילה זו בכלל האחריות מעולם דמה לי מחל מה לי שרף ועתה הוא מזיק ולכן ישלם הן הנמצא בידו גם האחריות לא שייך אלא על ריעות דעלמ' נפרע קודם מכירה כלומר שהיה שטר מקוים וראוי לגבות בו ע"כ. קונה שטר חוב בכתב גוים דינו לענין קנייה כדין שטרות שלנו ואם חזר ומחלו גובה קרן ורבית כך כתב הרשב"א בתשובה. ועוד כתב ואם היו החובות פרועי' ונודע שהיה גובה מהן קרן ורבית פטור וכן השיב רבי יצחק בר' אברהם ז"ל שאין זה דינא דגרמי אלא כמונע מציאה מחבירו ויותר גרוע מינה ואפילו גרמה בנזיקין דאסור לכתחלה ליכא.
